החלטה בתיק בר"ע 12834-02-12

1.     לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת יעל אנגלברג שוהם; סע 38848-11-11) מיום 23.1.2012 בה נדחתה בקשתו של המבקש לסלק על הסף את תביעתם של המשיבים נגדו.

2.     הרקע לבקשה:

2.1.                     המשיבים, מהגרי עבודה, הגישו כנגד המבקש תביעה לתשלום זכויות שונות המגיעות להם, לטענתם, בקשר לעבודתם ובקשר לסיום עבודתם.

2.2.                     בין היתר, טענו המשיבים בכתב התביעה כי המבקש "הינו המעביד הישיר של התובעים, והוא הבעלים של המשק החקלאי במסגרתו הועסקו התובעים "; המבקש התחייב במסגרת פנייתו לרשויות המדינה לקבלת אשרה להעסקת המשיבים כי "ישלם לתובעים את שכרם בהתאם לשכר המינימום וכן כי ישלם לתובעים בהתאם להסכם הקיבוצי בענף החקלאות". עוד נטען בכתב התביעה כי המבקש "חייב לשלם לתובע את סכום התביעה מכוח התחייבותו ו/או מחוייבותו המשפטית הישירה לתובע לתשלום שכרו, בין באופן מפורש ובין מכללא על פי ההסכמים הקיבוציים, צווי ההרחבה וחוקי המגן השונים ו/או מעצם היותם [צ"ל היותו] מעסיקו ו/או מכוח דיני העבודה ו/או מכוח כל דין אחר".

2.3.                     המבקש הגיש בקשה לסילוק על התביעה בנימוק שהמשיבים לא הועסקו על ידי המבקש אלא על ידי חברת רמי טרבלסי בע"מ (להלן - החברה), בעניינה ניתן צו הקפאת הליכים קבוע על ידי בית המשפט המחוזי; במסגרת הסדר הנושים שאושר על ידי בית המשפט המחוזי קיבל המבקש הפטר לפיו אין הוא חב בחובות החברה כלפי הנושים השונים, ונקבע בהסדר הנושים כי לא יינקטו הליכים כנגר הערבים לחובותיה של החברה.

2.4.                     בית הדין האזורי דחה את הבקשה מנימוקים אלה: התובענה הוגשה כנגד המבקש, מר רמי טרבלסי, ולא כנגד החברה, ועל כן בהתאם לעקרון האישיות הנפרדת גם אם ניתן צו לפירוק החברה, אין בכך כדי לסלק או לעכב הליכים נגד בעלי אותה חברה הנתבעים באופן אישי; מהבקשה לסילוק על הסף עולה כי יש מחלוקת בנוגע לזהות מעבידם של המשיבים, ומחלוקת זו ראוי שתתברר במסגרת הליך משפטי. החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפני.

3.     בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי המשיבים לא הועסקו על ידי המבקש כי אם על ידי החברה, בעניינה ניתן צו הקפאת הליכים קבוע; במסגרת הסדר הנושים ניתן הפטר למבקש והובהר כי לא יינקטו הליכים מכל סוג שהוא כנגד המבקש בגין ערבויותיו לחברה; תביעת המשיבים הוגשה בניגוד לדין ותוך ניסיון לעקוף את הוראות בית המשפט המחוזי; החלטת בית הדין האזורי עומדת בניגוד להחלטות רבות שניתנו על ידי ערכאות שונות, לרבות בית הדין האזורי, בהן נתקבלה בקשה לעיכוב הליכים.

4.     לאחר בחינת הבקשה וטענות המבקש וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיב.

5.     מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה [ע"א 6313/01 עיזבון המנוח אלעד שיאון ז"ל נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567]. על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, כאשר על בית הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו. במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילה נדרש בית הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה [ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ. טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312].

6.     עיון בכתב התביעה מעלה כי לטענת המשיבים המבקש היה "המעביד הישיר" של המשיבים וכי המבקש חייב בתשלום זכויות התובעים מכוח "התחייבותו ו/או מחוייבותו המשפטית הישירה". מהאמור לעיל עולה כי לטענת המשיבים המבקש עצמו ולא החברה היה מעבידם, ובכל מקרה למבקש התחייבות ו/או מחוייבות משפטית ישירה לתשלום זכויותיהם. ככל שהמשיבים יוכיחו טענות אלה קמה להם עילת תביעה כנגד המבקש, ולכן בדין נדחתה הבקשה לסילוק על הסף. הסדר הנושים, במסגרתו נקבע כי לא יינקטו הליכים כנגד המבקש בגין ערבויות לחובות החברה אינו רלוונטי, שכן המבקש לא נתבע כערב לחובות החברה אלא כמעביד של המשיבים, על יסוד מחוייבותו הישירה לתשלום זכויותיהם. בהקשר זה, צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי המחלוקת בנוגע לשאלת זהות המעביד של המשיבים - המבקש או החברה -  טעונה בירור במסגרת הליך משפטי, שכן לא ניתן להכריע במחלוקת זו בטרם נפרשו בפני בית הדין ראיות הצדדים.

7.     סוף דבר - הבקשה נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  י"ז שבט תשע"ב (10 פברואר 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: